<h1>סמ"ג לאוין סימנים רמ"ג—ר"נ</h1>
<h2>דף מד:</h2>
זה שנאמר בתורה כל משרת ענבים דרשוהו רבותינו בפסחים (מ"ד ב') ובנזיר (ל"ז א') לאסור טעם כעיקר, שכל דבר שנתערב בו יין וטעמו כטעם יין אסור לנזיר ולוקה עליו והוא שיאכל כזית מן האיסור בכדי אכילת פרס (ע"פ דברי הרמב"ם נזירות פ"ה הל' ה' ע"ש ולח"מ). ותניא בירושלמי דנזיר (פ"ו ה"א) כזית יין שנפל לקדירה ואכל ממנה כזית פטור עד שיאכל את כולה פירוש בכדי אכילת פרס ולמד משם שאין אומרים בנזיר היתר מצטרף לאיסור שאם כן מכיון שאכל כזית ממנה יהא לוקה.
<h2>דף פא:</h2>
תניא בתוספתא (זבין פ"ב ה"ה) ומביאה בפרק כיצד צולין המוצא מת מושכב לרחבו של דרך, והוא שלם שאין לומר בין פרקיו עבר, לנזיר ועושה פסח טהור ולתרומה טמא, ולא הותרה בה טומאת התהום (רש"י), במה דברים אמורים שאין מקום לעבור, ומכל מקום קורהו טומאת התהום מפני שלא נודע לאדם עד שנשחטו קרבנותיו (רש"י), אבל אם יש מקום לעבור אף לתרומה טהור, ומפורק טהור אף לתרומה במה דברים אמורים במהלך ברגליו אבל בטעון או ברכוב טמא שהמהלך ברגליו אפשר שלא יגע ושלא יסיט ושלא יאהיל שיעבור בין פרקיו והרי היא ספק טומאה ברשות הרבים אבל טעון משאוי על כרחו נע ונד לכאן ולכאן ומאהיל על צדדיו (רש"י).
